רשת שוקן בע"מ נ' ברדוגו

החלטה

1.בפני 3 התנגדויות לביצוע שטרות, שהדיון בהן אוחד. בתיק 44832-07-12 נדון עניינם של שלושה שיקים, בסכום כולל של כ-35,000 ₪, שמשכה הגב' נטלי ברדוגו (להלן – "המבקשת"); בתיק 51918-07-12 נדון עניינם של שיקים נוספים, בסכום של קצת פחות מ-20,000 ש"ח, שמשכה המבקשת; ואילו בתיק 32502-09-12 נדון עניינו של שטר חוב בסך 55,000 ₪, שעשה מר רפי אוחנה (להלן – "המבקש"). המבקש הוא אביה של המבקשת, והוא בעל הדברים האמיתי (בעסקת היסוד) מול המשיבה, רשת שוקן בע"מ.

2.בתצהיר המבקש, בתמיכה בהתנגדות שהגיש, הוא טוען, כי הזמין פרסומים של בית העסק שלו מאת המשיבה, כי בחודש נובמבר 2009 חתם על שטר החוב, אולם בינואר 2010, לאחר תשלומים שביצע, קיבל אישור מהמשיבה כי יתרת החוב היא 46,502 ₪. לדבריו, קודם לכן מסר למשיבה את השיקים שמשכה בתו, המבקשת, וכי החוב על פי השטר חופף לחוב הנובע מהשיקים שמשכה המבקשת. בעת שמסר את שטר החוב, ביקש לקבל לידיו את השיקים של המבקשת, אולם נדחה בלך ושוב, בתואנות שונות, כגון הימצאות השיקים בכספת בתל-אביב, וכיו"ב.

לגוף העניין, את החוב על פי היתרה מחודש ינואר 2010 שילם למשיבה על פי הסדר פריסה. המבקש מצרף אסמכתאות בודדות המתארות תשלומים בסכומים של מאות שקלים (במצטבר), במהלך שנת 2010. המבקש אף מצרף את האישור הנזכר, ומתברר שתאריכו המודפס הוא 20.10.10, אולם תאריך זה נמחק ותוקן בכתב יד ל-5.1.10. על גבי האישור מצוינים 4 תשלומים ששולמו בחודשים ינואר עד יוני 2010, בסכום מצטבר של 8,498 ₪ (הוא ההפרש בין סכום השטר לסכום יתרת החוב הנקובה באותו אישור), ונכתב בו כי יתרת החוב בסך 46,502 ₪ היא נכונה ליום 17.11.2010. עוד מוזכר בו הסדר תשלומים חודשיים, כל אחד בסך 2330 ₪, שעל המבקש לעמוד בו, אחרת יועבר החוב לגבייה.

3.בהתנגדויות שהגישה המבקשת היא טוענת בתצהירה, כי אביה, המבקש, הוא שניהל את העניינים מול המשיבה, כי החוב הוא חובו, וכי הוא הסדירו כמתואר לעיל. היא חוזרת גם על הטענה, כי הובטח למבקש שהשיקים יוחזרו. לא צורף תצהיר של המבקש.

4.בדיון שהתקיים, ויתרה המשיבה על חקירת המבקשים, והצדדים סיכמו טענותיהם. המבקשים עותרים לקבל רשות להתגונן מחמת טענתם, כי התשלומים הנקובים באישור, בסך 8,498 ₪, לא הופחתו מיתרת החוב בהוצאה לפועל, הגם שאין מחלוקת ששולמו; מחמת טענתם, כי החוב כולו הוסדר; ומחמת טענתם, כי המשיבה התחייבה להשיב את השיקים של המבקשת, אך לא עשתה כן. המשיבה טוענת, כי ההגנה שמעלים המבקשים אינה אלא הגנת בדים נטולת פרטים, וכי המבקשת לא טרחה לצרף תצהיר של המבקש להתנגדויות שהגישה.

5.בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'...

"על-אף כללים קפדניים וזהירים אלה אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. אדרבא, כדי שתהיה משמעות להליך של בקשת רשות להתגונן, וכדי שלא ייעשה הליך זה לחוכא ואיטלולא, נקבעו התנאים הנדרשים מן המבקש, שאם לא יעמוד בהם לא תינתן לו רשות להתגונן.

"תנאים אלה סוכמו בפסיקת בית-משפט זה לאמור: '...לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו... כשם שלא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא "הגנת בדים"...' (ע"א 594/85, בעמ' 722)..."

6.דומה, גם לאחר עיון חוזר בהתנגדויות, שאין מנוס אלא לקבוע כי בענייננו, טענותיהם העובדתיות של המבקשים חסרות ממשות על פניהן, ובכך הופכות הן להגנת בדים. כל זאת – למעט הסך של 8,498 ₪, לגביו ברי כי יש לתת למבקש (ולא למבקשת) רשות להתגונן.

7.לגבי מקצת מסכום התביעות השטריות בלבד, הן נשענות על אישור שתאריכו שונה, בנסיבות לא ברורות, אולם שהדעת נותנת שלא יכול היה להיכתב בחודש ינואר 2010, כנטען, לאור אזכורם של תשלומים שכבר בוצעו בחודשים הבאים של שנת 2010; לא הוצע כל הסבר באשר לזהות מתקן התאריך והנסיבות בהן תוקן. חרף זאת – מאחר שכאמור לעיל הסך של 8,498 ₪ אינו שנוי, לכאורה, במחלוקת, אך לא הופחת מסכום שטר החוב בסך 55,000 ₪ - נראה שיש לתת לגביו רשות להתגונן. בסוף החלטה זו אותיר בידי המשיבה את הברירה להודיע כי אינה עומדת על המשך דיון לגבי סכום זה.

8.באשר ליתר סכום התביעות, הן נשענות על טענה כללית של ביצוע תשלומים על פי הסדר, בלא אסמכתאות לכך (האסמכתאות הבודדות שצורפו מתייחסות כולן למועדים שקדמו לתאריכו המקורי של האישור שצורף), ועל טענה כללית עוד יותר של הבטחה להחזיר את השיקים (כשטענה אחרונה זו אינה יכולה ממילא לסייע למבקש, באשר היא מתייחסת לשיקים של המבקשת, בלבד). אין פירוט של מועדי תשלום, אופן ביצוע תשלומים, הסבר כלשהו לכך שאין ולו אסמכתא בודדת אחת לעמידה ולו בתשלום אחד מתוך הסדר התשלומים המתואר באותו אישור, זהות המבטיח להחזיר את השיקים, מתי נעשתה הפניה אליו, מדוע לא נעשו פניות חוזרות. ככלל, בולטת בהעדרה כל עובדה בעלת תוכן ממשי, שתיצוק ולו תחילתו של ניחוח-אמת אל הסיפור המאד-כללי המתואר בתצהיר המבקש (והמופיע, כהד, בתצהיר המבקשת).

9.אשר על כן, אני קובע כי ההגנות (למעט כאמור לעיל) הן הגנות-בדים, אשר אין לתת על פיהן רשות להתגונן. בהתאם, אני דוחה את ההתנגדויות שהגישה המבקשת, ואילו את ההתנגדות שהגיש המבקש אני דוחה באופן חלקי, ונותן רשות להתגונן רק לגבי הסך של 8,498 ₪ (במונחי קרן).

10.תיקים 44832-07-12 ו-51918-07-12 ייסגרו, איפוא, וההליכים נגד המבקשת, בתיקי ההוצאה לפועל המקבילים, יחודשו ככל שלא יפרע החוב תוך 30 יום. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך של 1,800 ₪.

11.בתיק 32502-09-12 ניתנת בזה רשות להתגונן על סך של 8,498 ₪ (במונחי קרן); אינני נותן הוראות להמשך דיון, נוכח האפשרות שהמשיבה תבחר להודיע, כי היא מסכימה שלגבי סך זה תידחה התביעה בלא צורך בהמשך דיון. באשר ליתר סכום החוב, נדחית ההתנגדות, וההליכים נגד המבקש, בתיק ההוצאה לפועל המקביל, יחודשו לגבייתו, ככל שלא ייפרע תוך 30 יום. המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך של 1,800 ₪. חיוב זה הוא ביחד ולחוד עם חיוב המבקשת בהוצאות, כאמור לעיל.

12.המשיבה תגישה הודעתה, כאמור בפסקה האחרונה, תוך 30 יום.

המזכירות תשלח העתק החלטה זו לב"כ הצדדים, ותחזיר התיק לעיוני ביום 10.10.2013.

ניתנה היום, כ"ז אלול תשע"ג, 02 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: